השנים הבאות שְתַּיִם, 2022
"לילה אחד נשארו שניהם בלבד ערים עד השעות הקטנות, והביטו, כל אחד ממקום מושבו, בירח המלא וברקיע הלילה הכחול העמוק, שהכוכבים פיזרו בו אבקת מאורות כסופה. כמה פעמים הצטלבו מבטיהם. כמה דיאלוגים דמיוניים טוו ביניהם חוטים, שהיו בלתי נראים אבל הרטיטו את החלל שבין שני עברי הסיפון, ואין ספק שהתקיימו, ולא רק בדעתה. היא רצתה שיבוא לשבת לידה, אבל הוא לא בא. ואולי עדיף כך. ואולי כל היקום בוכה על הייתכן שנגדע."
* * *
מִילָה, צעירה כפרית, מסתלקת מנתיב החיים המוכתב מראש, ומשאירה מאחוריה את משפחתה האהובה ואת חתנה המיועד. כך נפתח הספר, והוא ממשיך ומלווה חמישה סיפורי חיים שזולגים זה אל זה ומתמשכים זה מזה, משלהי המאה החמש עשרה ועד לעתיד הלא רחוק, בשלושה קצוות עולם. ממִילה אל גבּריאל, המשורר ואיש הדרך; מגבריאל אל גיוֹמָאר, בעלת החזיונות המחפשת את אחותה האבודה; מגיומאר אל שולמית, המנווטת בעולמה הפנימי בין עתות חירום לשגרה; ומשלומית אל אינֶֶס, המתאמצת לשרוד בימים של מגפה מסתורית הפוגעת במעגלי האֵמון שבמוח, תחת משטר כוחני ואכזר, בעיר בצורה.
עלילות הפרקים מתרחשות בעולמות ספק מוכרים וספק זרים, בעבר ועתיד המוגדרים ברפיון, וקשרים סמויים וגלויים מסמנים את התנועה המתמדת בין גלגולי החיים, בין קטיעה להמשכיות.
בכתיבה לירית, רגישה וחדה מציירת מיכל ברנע-אסטרוג ב"השנים הבאות" פורטרט יפהפה של אנושיות, של קרבה ובדידות, פגיעה והתעלות, ושל האפשרויות האינסופיות לסבל ולחסד.
עורכת: מירי רוזובסקי
עיצוב העטיפה: אביב ליכטר
הציור על העטיפה: טל ירושלמי
הרגישות המדייקת שטוותה ברנע-אסטרוג בספרה החדש מציגה את היכולת להתעמת ולהתאמת עם הקטסטרופה מבלי לאבד את האחיזה הפנימית, את הקרקע. בשונה מהאתוס המדיטטיבי שמנגיד בין המולת הגירויים החיצוניים להקשבה הדוממת פנימה, כאן הגיבורים אמנם מתבודדים אך לא בבקתה ובמערה, אלא תוך כדי חיכוך, תוך שימת לב מוקפדת לשלל המישורים המילוליים והלא מילוליים, משייטים בין תשומת לב מיקרוסקופית להתרחשות הפנימית לבין הפניית המבט החוצה.
- השנים הבאות: לפעמים לא נותר אלא להתגעגע - ביקורת מאת יעקוב גולדברג, מאקו תרבות
- השנים הבאות: מסע לעבר ולעתיד מתוך ההווה השוצף - האזינו לפודקאסט "הכרית"
- מתוך דבריה של ד"ר הילית אראל-ברודסקי על "השנים הבאות" בערב ההשקה לכבודו
- קראו את הפרק הפותח את חלקו החמישי של הספר, המלווה את אִינֶס, כפי שפורסם ב"פסיכולוגיה עברית"
- קראו את הפרק הראשון של הספר, כפי שהופיע במגזין לספרות חדשה "גרנטה"
הספר הנכון בזמן הנכון... כתוב בשפה יפהפיה שמפעילה את הרגש ואת המחשבה בו זמנית, ובסופו אופטימיות זהירה.
סקירות
- סקירה מאת מירב הולנדר ("מרוב אהבה קוראת") »
- סקירה מאת הסופרת איריס קאופמן »
- סקירה מאת הסופרת רעיה ג'קסון זלקינד »
- סקירה מאת הסופרת מורן פרידמן »
- סקירה מאת גלי שטרן »
ספר מרתק, סוחף, עדין ובו זמנית עוצמתי כל כך. לרגעים הוא על סף השירה, מהלך בקוראת קסם, וברגעים אחרים המתח והסקרנות בנוגע להתפתחות העלילה רבים. מומלץ מכל הלב.
זהו זמן נכון לקרוא את הספר הזה, שהוא אנושי כל כך וכתיבתו הלירית מלטפת אך רבת עוצמה. הבחירה בסיפורים זרים כל כך ליום-יום של הקורא... מייצרת אסקפיזם במובנו הבראשיתי ביותר, לא של בריחה והתעלמות, אלא דווקא של התבוננות בעולם שלם שמעבר לכאן ועכשיו. השנים הבאות (או הקודמות) של מיכל ברנע הן גם שנים של כאב אמיתי... אבל האסתטיקה של המילים המנסחות אותו היא כוחו הגדול של הספר הזה... ספר מיוחד.