הנותרים: מפגשים טיפוליים בעקבות שבעה באוקטובר עורכים: מיכל ברנע-אסטרוג ויפתח אלוניאפיק, 2025

כריכת הספר הנותרים

את הספר הזה לא קוראים. את הספר הזה מרגישים. בגוף. בנשימה. בזיעה. בדמעות. בחיוך שעולה פתאום ונעלם באבחה. עשרים סיפורים. אין סוף שברי אדם, עדויות, זעקות ולחישות שנעות בין חיים ומוות.

יש שיקראו בספר בכל פעם סיפור אחד, חצי סיפור, ואז יחכו קצת, יתאוששו, יאספו אוויר וכוחות, ויחזרו למחרת. יש שיקראו בבת אחת, מהופנטים לחוויה המטלטלת, מתוודעים לאותה הארה, כואבת מאוד, העולה מתוך הסיפורים הללו:

האדם, במלוא מהותו כאדם, לא נולד בגן עדן. הוא נולד בגיהינום. בגיהינום נולד האדם, ואדם אחר לצדו: שכן בטבורו של כל אחד מהסיפורים בספר זה, בלב הזוועה והכאב הבלתי נתפסים, תמיד עולה גם רגע, חצי רגע, שבריר רגע של תקווה. זוהי תקווה שאין לה חוקים, שהיא אישית, פרטית, מתהווה בין המציאות לבין הדמיון והאמונה – תהיה אשר תהיה. בין הכי לבד להכי ביחד.

"הנותרים" אינו מנסה לספר על מהותו של המפגש האנושי בלב המאפליה; "הנותרים" הוא המפגש הזה עצמו. אף אחת, אף אחד, לא יישארו אחרי הקריאה בו כפי שהיו לפניה.

(ד"ר בעז שלגי, פסיכולוג קליני, מרצה בתוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, עורך ראשי של "שיחות" – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה).

כתבו:
ד"ר תמר אהרונסון * ד"ר הילית אראל-ברודסקי * ד"ר מיטשל בקר * ד"ר מיכל ברנע-אסטרוג * יעל גראור-פרנס * תמי דרור-שיבר * ד"ר צביה זליגמן * מאיה לאוב * ד"ר זיוה לויטה * שיפי סלובטיצקי * ד"ר עמית פכלר * ד"ר נורית ענבר-וייס * ליטל קפלן * ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל * ד"ר אורנה ראובן * ד"ר מיקי תודר-גולדין

עורך: יחיל צבן
עיצוב העטיפה: טליה בר

בהתחלה, הנשמה עדיין נמצאת בבית. היא מסרבת להינתק ולהיפרד. אפשר לראות אותה לפעמים. ניצנוצי הילה. משפטים שנלחשו לאוזן לא נראית. מגע יד על כתף קרובה, התחככות ברהיטים מוכרים. הדף צחוק. מישהו צריך לבוא. לחתוך את חבל הטבור. להפריד בין החלקיקים. מישהו צריך לבוא. לכסות את העיניים, לאסוף את יפי העולם וניחוחו לנקודה שקטה אחת, שחורה. לסתום את הגולל. להביט בנותרים. לומר, "מה שנשאר כאן, נשאר כאן. מה שהולך לשם, הולך לשם".

רות קרא איוונוב קניאל, "הנותרים".